על הבבא סאלי

האדמו"ר רבי ישראל אביחצירא

(המכונה) בבא סאלי זיע"א.

רבי ישראל נולד בראש השנה בשנת תר"נ (1890) בעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו, לאביו רבי מסעוד אביחצירא זיע"א שהיה בנו בכורו של מרן האביר יעקב – רבי יעקב אביחצירא זיע"א הקבור בעיר דמנהור שבמצרים. הבבא סאלי הוא בן לשושלת של משפחת רבנים ומקובלים קדושי עליון שהיו מפורסמים ברחבי כל העולם היהודי.

 

עוד בהיותו בן שש, הקפידו הוריו בעת צאתו לרחוב לכסות את עיניו בגלימה בכדי לשמור על טהרת עיניו, שמירה בה נהג עד אחרית ימיו בהקפדה יתרה והייתה לסמל בהנהגתו הרוחנית.

 

כבר מילדותו נודע הבבא סאלי כשקדן וסגפן. ובגיל צעיר חונך לקדושה והיה ידוע כעילוי שהקדיש את כל עתותיו למטרת התעלות בתורה ובקדושה. הוא התמסר ללימוד התורה מתוך שקידה והתבודדות, סובביו העידו כי היה שוקד על תלמודו במשך 18 שעות ברציפות, בכל יום, תוך כדי התעלמות מכל הסובב אותו. מלבד לימודיו בגמרא ובהלכה, השקיע גם בלימוד יתר מקצועות התורה כשחיטה, מילה וכתיבת סת"ם. תוך כך גם היה עורך תעניות וסיגופים כשפעמים רבות גם היה צם ממוצאי שבת ועד לשבת שלאחר מכן כדי לזכך את גופו ולהגיע למדרגות רוחניות נעלות.

 

בבא סאלי זצוק"ל היה ידוע כגאון גדול וכבעל שליטה בכל חלקי התורה הקדושה. בנגלה, בקבלה, בתורת החסידות ובתורתם של בעלי המוסר, בכל אחד ממקצועות התורה עסק לכל אורך שנות חייו. עד כדי שבהיותו בן 18 נפטר אביו כ"ק האדמו"ר רבי מסעוד אביחצירא זיע"א, והוא נתבקש על-ידי ראשי הקהילה לשמש כראש הישיבה במרוקו, תפקיד בו שימש במשך כ-13 שנים. בהיותו כבן שלושים נבחר לכהן כרב דיין ומורה צדק למחוז תפילאלת כולו.

 

ארבע פעמים במהלך חייו עלה באבא סאלי זיע"א לארץ ישראל לפני שהשתקע בה סופית:

הפעם הראשונה היתה בשנת תרפ"ב (1922) ושהה בה במשך שנה. באותה התקופה למד בבא סאלי בישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים.

הפעם השנייה בה עלה לארץ ישראל היתה בשנת תרצ"ג (1933) ובאותה תקופה ישב בבא סאלי ולמד בישיבת 'פורת יוסף' בירושלים, אך לאחר שלוש שנים חזר בהוראת רבו למרוקו כדי לחזק את יהדות מרוקו שהושפעה אז (רוחנית) מהצרפתים ששלטו בה.

בפעם השלישית הגיע לארץ בשנת תשי"ב (1952). באותה התקופה הוא גר מספר חודשים בעיר לוד ולאחר מכן עבר לגור בשכונת בקעה הירושלמית.

השתקעותו הסופית בארץ היתה בשנת תשכ"ד (1964), תחילה ביבנה, אחר כך באשקלון ולבסוף התיישב בנתיבות שבדרום הארץ, בה חי עד יום הסתלקותו.


 

על אף הקפדתו להסתיר את הנהגותיו מעיני המון העם, עד מהרה התפרסם בציבור כקדוש עליון אשר כל ברכותיו מתקיימות. אלפים היו מגיעים להתברך מפיו, להיוושע ולקבל עצה מועילה בכל תחומי החיים. ומכל שכבות הציבור הכירו וראו בחוש כיצד מתקיים בו מאמר חז"ל "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". בחייו, זכה בבא סאלי והיה מקובל על כל העדות והחוגים, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, כולם שיחרו לפתחו שהיה פתוח לכלל ישראל. בין באי ביתו ניתן היה למצוא גדולי תורה ופוסקי הלכה מכל העדות והחוגים לצד בעלי בתים פשוטים שראו בו תל תלפיות אליו ניתן היה לפנות בכל זמן ועת.

 

רבי ישראל אביחצירא – בבא סאלי זיע"א הסתלק מהעולם ביום ראשון ד' בשבט ה'תשמ"ד (1984), בהיותו בגיל 94 ונטמן בעיר מגוריו נתיבות. לאחר הקמת המצבה, הוקמה ישיבה על קברו בה לומדים אברכים בני עליה, ובסמוך למתחם ציונו הקדוש הקים בנו וממשיך דרכו, האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א קמפוס מפואר של מוסדות חינוך ומפעלי רווחה וחסד.

אל מתחם קברו הקדוש בנתיבות נוהרים מידי שנה למעלה מחצי מליון איש וההילולא השנתית הנערכת לזכרו ע"י בנו האדמו"ר נחשבת לאחד מהאירועים הגדולים ביותר בקרב העולם היהודי.